<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תרצ"ד</h1>
<h2>דף סז.</h2>
אמ' ר' יוחנן כל שטעמו וממשו אסור ולוקין עליו וזהו כזית בכדי אכילת פרס. וטעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו ריבה טעם לפגם מותר. הכא לא קאמ' ר"י בכדי אכילת פרס דס"ל דמדרבנן. וטעמו ולא ממשו היינו ברוב עד ששים. והיינו דקאמ' בכל מקום טעם כעיקר. וק"ל דהכא משמע דטעם כעיקר אינו מן התורה ועוד דאמרי' בפ' גיד הנשה גבי זרוע בשילה אטו אנן לקולא אמרי' לחומרא (לא) קאמרי' דמדאוריית' ברובה בטיל ועוד מיהא דאמרי' בפר' כל הבשר ש"מ טעמו ולא ממשו בעלמ' דאורייתא דאי ס"ד מדרבנן מבשר בחלב מ"ט לא גמרי' דחידוש הוא. א"ל רבא דרך בישול אסרה תורה. מכל הני שמעתא משתמע דיש בטעם כעיקר מדרבנן. ובפסחי' פר' אלו עוברין משרת וכל משרת ליתן טעם כעיקר שאם שרה ענבים במים ויש בהן טעם יין חייב ומכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה. ובע"כ התם לרבנן הוי מדאורייתא לקי. חדא דמפיק ליה מקרא. ועוד מדר"ע נשמע לרבנן דדריש ליה להאי קרא להיתר מצטרף לאיסור דלקי לרבנן דדרשי לטעם כעיקר נמי לקי מדאוריית'. דאי מדרבנן איכא למימ' קרא אסמכתא בעלמ' אבל מדר"ע דמצטריך ייתור ש"מ מדר"ע לדרבנן דאוריית' אית להו. והאי דפרשי' מלקות לאו משום מלקות ממש אלא משום איסורא דאוריית' דפי' דשמעתא מוכח. והכי אמרי' בפ' התערובות אמ' רבא אמור רבנן בטעמ' אמ' רבנן ברובא. בששים. ובע"כ טעם כעיקר וטעמו ולא ממשו אחד הן אלא שבלשון תלמוד קורהו טעמו ולא ממשו ובלשון ברייתא קורהו טעם כעיקר. תדע דהא אביי דייק לטעמו ולא ממשו מבשר בחלב. ולר"ע נמי דמפיק האי קרא להיתר מצטרף לאיסור דיליף טעם כעיקר מבשר בחלב. נמצאת למד דאחד הן. ועוד דקאמ' צא ולמד דטעם כעיקר מדאוריית' מין בשאינו מינו. והא דאמ' ר' יוחנן טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו. ולא להחמיר בו כמו ברישא ליתן בו שיעור אכילה הואיל והוא מין במינו דמחמיר במין בשאינו מינו ממין במינו. וראיי' לדבר מפ' התערובת דאמ' ריש לקיש הפיגול והנותר והטמא שבללן זה עם זה ואכלן פטור אי איפשר שלא ירבה מין על חברו ש"מ תלת ש"מ איסורין מבטלין זה עם זה וש"מ נותן טעם ברוב לאו דאוריית' וש"מ התראת ספק אינה התראה מתיב רבא עשה עיסה מן החיטין ומן השעורין ומן האורז אם יש בו טעם דגן חייב בחלה אע"ג דרובה אורז. ומשני מדרבנן. אי הכי אימ' סיפא אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח אלא מין בשאינו מינו בטעמ' מין במינו ברובא. ופי' השמועות כך הוא מין בשאינו [מינו] בנ"ט אם יש לצרף כזית חייב. ונמצא מין בשאינו מינו אפי' במקום דליכא ממשו כמין במינו היכא דאיכא ממשו ותרוייהו בכזית בכדי אכילת פרס כדאמ' ר"י בע"ז גבי טעמו וממשו בכדי א"פ כמו כן טעמו ולא ממשו כשאינו מינו מצטרף שיהא הטעם בכדי א"פ. והיינו טעמ' דהא ממשרת גמרי' התם מין בשאינו מינו מצטרף שיהא הטעם בכדי א"פ. וכותח היינו טעמא דרבנן כדמפרש דלית ביה כזית בכדי א"פ לא בצירוף טעמו ולא בצירוף ממשו. דאי צריף ואכיל ליה בעיניה בטלה דעתו אצל כל אדם אי משטר קשטר ואכיל ליה לית ביה כזית בכדי א"פ. ואביי דפריך ליה לרב דימי לא ידע אכתי לא בטעם כעיקר ולא בכזית בכדי א"פ. דסבור היה דמדרבנן הן כדמוכח התם. ובכדי א"פ דאמ' ר"י גבי טעמו וממשו אע"ג דלא יהיב טעמ' כי הטעם הנתון בהיתר כאן מין במינו אינו לא מעלה ולא מוריד. אלא מטעם שיש בו ממשות בא החיוב וזהו מין במינו. אבל במין בשאינו מינו בטעם שיש בו היתר מצטרף בהיתר איסור מצטרף כזית בכדי א"פ. אבל בשאינו מינו אע"פ שאין בו ממש אפי' הן ברוב כל זמן שהן בנ"ט חייבין. והיתר מצטרף לאיסור זהו בשיש חצי היתר וחצי איסור ואין טעם איסור בהיתר. ולרבנן אין היתר מצטרף לאיסור אלא בחטאת בלבד וקרא דמשרת לטעם כעיקר (ולהיתר מצטרף לאיסור) מבשר בחלב ומגיעולי גוים לא גמרי' לטעם כעיקר דחידוש נינהו ולהיתר מצטרף לאיסור לא מצו אתי דטעמ' איכא בהו ועוד דחידוש הן. ור"ע הוא דגמיר טעם כעיקר מנייהו ואייתר ליה קרא להיתר מצטרף לאיסור. ובשאר איסורין מיהא מודה דאין היתר מצטרף לאיסור משום דהוה ליה חטאת ונזיר שני כתובי' הבאין כאחד ואין מלמדין. וקרא דחטאת דכת' כל אשר יגע בבשרה יקדש ובבולע מוקמי' ליה לא אתיא אלא להיתר מצטרף לאיסור כדמפרש תלמודא כי לטעם כעיקר לא איצטריך דהא לרבנן מנזיר גמרי' ולר"ע מגיעולי גוים אלא להיתר מצטרף לאיסור הוא דאתא דליתיה בכל איסורין. וק"ל הא דאמרי' בפ' גיד הנשה רבא אמ' לא נצרכה אלא לטעם כעיקר וגבי קדשים אסור והכא שרי (ולמיגמר) [וליגמר] מינה גלי רחמ' גבי חטאת יקדש כו'. וק"ל דהתם בשחיטת חולין אפיק (למהאי) [להאי] קרא לטעם כעיקר ובפסחים מפיק ליה להיתר מצטרף לאיסור. ועוד (תימה) [תמה] על עצמך דהא ליכא טעמ' התם בשחיטת חולין שהרי בטל בס' כדמוכח התם ואין זה קרוי טעם כעיקר אלא במקום שיש טעם כגון ברוב או בפחות מס'. ונ"ל דה"ג התם לא נצרכה אלא להיתר מצטרף לאיסור דהכא שרי [וליגמר מינה גלי רח'] גבי חטאת שאפי' נדבק מן האיסור להיתר ולא נבלע כשיעור כזית אסור גבי חטאת ובעלמא שרי כדאמרי' התם. אבל בטעם כעיקר הקדשים שוין לכל איסורין דמין בשאינו מינו מדאוריית'. וכן מוכיח בפ' כל הזבחי' שנתערבו בהדיא קאמ' רבא אמור רבנן בטעמ' כו' ומדריש לקיש כדפרישי' לעיל. ונ"ל דלר"ל כזית בכדי א"פ בתערובות מין במינו א"נ אפי' מין בשאינו מינו לאו דאוריית' דהא באלו עוברין מצטרכינן קרא לר"ע משום דבליע בפת. כך הגיה רבי' תם.
